אמש הודיע שחקן ההגנה בעבר ג'ואקים נואה על פרישה רשמית.
בשנים האחרונות הוא לא היה פקטור רציני וזכה באתר לכינוי הגרוע מכל – גופה. אך לא באתי לדבר על שנותיו האחרונות אלא על שנותיו הגדולות.

כבר במכללות הוא היה כוכב עולה כאשר הוביל את פלורידה לזכייה כפולה באליפות עם אותה חמישייה (שכללה את אל הורפורד וקורי ברואר) והיה לשחקן המצטיין של הפיינל פור. הוא נבחר על ידי שיקגו בבחירה התשיעית וכבר בעונת הרוקי הוא קיבל את הכבוד ועלה בחמיישיה.

בעונתו השנייה הצטרף אליו בחור בשם דרק רוז ושניהם הובילו את הבולס לחמשת השנים הטובות ביותר של המועדון מאז תקופת ג'ורדן. כבר בעונתם הראשונה יחד הם משכו את בוסטון סלטיקס לסדרה מותחת שנגמרה במשחק 7. אי אפשר להתעלם מרגעו הגדול של נואה במשחק שש, בהארכה השלישית נואה חוטף את הכדור ממסירה של פירס ומטביע עליו ולמעשה משווה את הסדרה 3-3.

תיבודו מגיע לשיקגו ונואה מקבל אותו בידיים פתוחות, שיער פזור וחיוך משוגע. הוא מתחיל לפרוח והופך להיות אחד הסנטרים הטובים בליגה.

נואה הוא סנטר לא רגיל שנטש את הקליעה והתרכז בעיקר בהגנה ובהובלת כדור. הוא היה מתחיל התקפות ומניע את ההתקפה של השוורים מקצה הקשת, בעונת 12-13 הוא חילק 4 אס' למשחק, בעונה לאחריה הוא כבר עלה ל-5.4 אס'.

לא סתם נואה היה שחקן ההגנה של העונה. הוא היה מפלצת! היה כל כך קשה לקלוע נגד הבולס הקשוחים, הם היו היריבים המרים של לברון גיימס ומיאמי היט. הם הקשו עליהם כל עונה מחדש וגם בפלייאוף לברון וחבורתו היו צריכים לחצוב מים מהסלע כדי לעבור את הבולס.

באותה תקופה הוא היה הסמל של השור הזועם! עם התסרוקת המופרעת והאינטנסיביות שלו השחקנים והאוהדים ראו את העשן יוצא לו מהאף. הוא היה עמוד התווך המרכזי עליו נעמדו השורים באותה תקופה. תקופה שהבולס מתגעגעים אליה.

הכדורסל של הצרפתי אף פעם לא היה אסתטי ויפה וגם הוא לא יותר מדי, אבל מה שהוא הביא למגרש היה עצום. אם זה הקשיחות והמלחמה על המגרש ואם זה רגעי הצחוק וזריקת הסבתא מהעונשין שתמיד הצליחה ליצור גיחוך.

תודה לך ג'ואקים נואה על התקופה הקסומה ההיא בתחילת העשור הקודם. היית לי כמורה ודמות נערצת. תודה.